




שבת בבוקר לא היה יום יפה - סערה, סופה, רעידת אדמה… ״זה הרגיש כמו הרגע הזה שאתה נופל בחלום, מבלי היכולת להתעורר ממנו…״ בחרתי להביא לבמה את הסיפור שלי ושל ג׳ינג׳י - החבר הכי טוב שלי מאז התיכון. ההצגה היא זרקור על האזורים האפלים והמודחקים של הנפש - חרדה, הכחשה ופוסט טראומה. היצירה מנסה לגעת בצורה עדינה וחשופה באידיאל הגבורה ובקצה השני שלו ולהטיל בהם ספק. היצירה נותנת את הבמה לקולות ותנועות שלא ייכנסו ל״עובדה״ או למהדורה המרכזית. היצירה היא חלק מחוויה קולקטיבית, שכולנו חלק ממנה, רק הפעם מנקודת המבט שלי.